אנתולוגיה, עבודתם המיתית של מוני יוסף וסמדר יערון, היא פיתוח של סצנה מתוך ההצגה "ארבייט מאכט פראיי, מטויטלנד אירופה" בבימויו של דוד מעיין, 1991. זלמה גרינוולד, ניצולת שואה, חיה ובועטת במרכז לתיאטרון עכו. שני דברים משאירים אותה בחיים: בנה יחידה, אתו היא מקיימת קשר סבוך והפסנתר. "כששואלים אותי איך עברתי את השנים ההן אני תמיד אומרת, זה הפסנתר שהציל אותי. אנחנו יכולים לספר סיפור של תקופה, של עם, של פרט, דרך המוזיקה". הקהל מוזמן לשבת עם זלמה סביב הפסנתר, ללגום כוסית קוניאק, לשמש עד להגיגיה ולהיות שותף פעיל לדיאלוג עמה. הזמנה למפגש נדיר עם היוצרים של שפת העבודה הייחודית שפיתח המרכז לתיאטרון עכו. שפה המעמידה במרכז היצירה את עולמו ומצבו המיידי של האמן. זהו אירוע המתרחש בהווה, הטקסט אינו קבוע והאינטרקציה עם הקהל מתרחשת בזמן אמת ומהווה פתח לנושאי שיחה, תכנים והתרחשויות חדשות בכל פעם. הפסנתר משמש כשטיח מוסיקלי, כידיד אינטימי שמלווה את הקשישה כל חייה, ובמידה רבה כתירוץ ורקע לפטפוטיה על כל מה שמעסיק אותה: אומנות, טעם הקיום, פסיכולוגיה, דת, מטפיסיקה, חינוך, ילדים חיפוש רוחני, זקנה ומוות.
מטרת התוכנית:
חוויה תיאטרלית בלתי נשכחת
הנתונים בעמוד זה נדלו מתוך המרשתת ולכן לא בהכרח שהם מעודכנים - מומלץ להכנס לאתר של משרד החינוך